קבלה – עץ החיים. מציאות.
מתוך עץ-החיים "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי
בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא היה הכל ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא, ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור א' (אחד) פשוט שוה בהשואה א' (אחת) והוא הנקרא אור א"ס ".
ראשית נזכיר כי אנו דנים כאן ב'מונחים' רוחניים בתכלית הרוחניות, ומנסים להבינם ע"י מושגים גשמיים (שהם שפתנו היומיומית). דבר שמראש לא נועד להצלחה מרובה. יחד עם זאת ככל שנתקדם בהבנה, כך נעלה בסולם ההבנה הרוחנית בכלל וברוחניותנו עצמנו, בפרט.
קשה המלאכה ודי מתסכלת, שכן ככל שאנו בתחילת הדרך, כך צריכים אנו ליותר מונחים שיבהירו לנו את האמור. ויחד עם זאת, מנועים אנו מלקבל 'הרבה' מונחים , שכן 'אינם מדברים' אלינו ולהבנתנו. אורך הרוח והרצון לדעת יהיו כאן ולעתיד לחם חוקנו.
'טרם' (הזכרנו בשעור קודם), אין כאן עניין של זמן (שהרי טרם נבראו השמש והכוכבים, לא היה אור השמש, לא יום ולא לילה), אלא עניין של סיבה ומסובב.
'שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים', העולם כולו נעשה בהדרגה רוחנית, כפי שהרוחני עשוי כך גם הגשמי. אדם נברא שש מאות ושלושה עשר אברים וגידים. רמ"ח (מאתים ארבעים ושמונה) אברים, כנגד רמ"ח 'מצוות עשה'. ושס"ה (שלוש מאות שישים וחמישה) גידים, כנגד שס"ה 'מצות לא תעשה'. כך בריאתם וכזה תיקונם.
כך חמישה עלמות ועשר ספירות [מעל כולם עלם דאדם קדמון]. בעלם (עולם- לשון העלם-עלום) דאצילות נאמר נאצלו, בעלם דבריאה נאמר נבראו, בעלם דיצירה, נאמר נוצרו ובעלם דעשיה, נאמר נעשו.
'היה' , לשון מציאות הוויתית, מציאות-מצוי, לשון אחר 'יש'.
'אור' , אין כאן עניין של אור נראה, אלא ביטוי המכוון אותנו ע"י מכנה משותף מילולי, למציאות היחידה 'טרם' הבריאה (ראה למעלה 'טרם').
עליון', עליון, שוב לשון של סיבה ומסובב ולא עניין של מקום. עליון – הוא מעל לכל, הסיבה לכל.
'פשוט' , פשוט הוא מושג הפוך למורכב. אם אנו בנויים אברים וגידים גשמיים ורבדים רוחניים, הרי 'אור עליון' הינו אחיד ואינו מורכב. אין בו טוב ורע, גדול וקטן, אין בו מחיצות וגבולות, קרוב ורחוק וכד'. אנו אומרים " ה' אחד ושמו אחד " ואין באחד כוונה של מספר אלא של יחוד ופשטות. כל השמות בהם אנו נתקלים בתורה ובתושב"ע, מכוונים להאצלת אור עליון לאורות הספירות.
הקושי בהבנת המילה 'פשוט', נעוצה בכך שאין בעולמנו דבר פשוט באמת. כמו גם הקושי בהבנת א"ס, אין כאן כוונה של 'הרבה מאוד' או 'בלתי נמדד' עצם הקיום של משהו מעיד על סופיותו וגבולותיו. כאשר מדובר באור אין סוף , מדובר במשהו שהו מעבר להבנה האנושית או בכלל. אין סופיותו של אור א"ס הוא ההסבר לאור (עד כמה שניתן "להאניש" את הדבר לצורך נסיוננו הכושל מלכתחילה 'להסביר' את ה'א"ס'.
'ממלא כל המציאות' (ראה למעלה 'היה' ), אין ב'ממלא' עניין של כלי ואור, או כלי ותכולה, שהרי 'טרם שנאצלו ונבראו', הכלים נבראו ע"י הקב"ה. 'ממלא כל המציאות', משמע הוא המציאות היחידה והפשוטה.
'ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל', שהרי אויר ריקני וחלל הינו חלק בבריאה, ואלה טרם נבראו. משמע, (בשעורים הבאים נדבר בע"ה על אור דחכמה ואור דחסדים - שאור דחסדים כשאינו מכיל אור דחכמה, נקרא "אויר ריקני" , שכן אין כאן ח"ו אויר ריקני על דרך הגשמיות).
ישנה מציאות שכולה הינה אור א"ס. ה"צמצום" [מושג בו נדון בהמשך] הוא 'המקום' הרוחני של'תוכו' ברא הקב"ה את החלל, והעולמות והכוכבים, את כל הבריאה, בין אם אנו מודעים לחלק זה או אחר בבריאה ובין אם לאו.
לסיכום שלושה השעורים ניתן לומר :
'והוא הנקרא אור א"ס' , משמע סיבת הסיבות ועילת העילות. אור א"ס הוא היה המציאות היחידה והפשוטה, שהיתה ב'השואה אחת' וכל הקיים היוצא מאותה נקודה, הינו תוצאת 'הצמצום'.
עצם ההאצלה, הבריאה, היצירה והעשיה, הינם הדרכים בהם עשה הקב"ה את מעשה הבריאה ויחד איתם 'נולדו' מושגי הזמן והמרחב, המורכבות וחוסר האחידות, כמו גם צדדים שונים ואיזון. (שכן טרם הבריאה כשהיה רק אור א"ס לא היה איזון, מאחר ולא היו לא מרחב ולא זמן).
בשעור הבא נביא את "וכאשר עלה ברצונו הפשוט וגו' " ונדבר על הצמצום.
© כל שימוש בחומר מותר, לבד משימוש מסחרי הטעון אישור בכתב מאורי"ה זמיר. ברכה ושלום, אורי"ה
